מקונפליקט לברית – בין הורים לילדים,
עם קשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות
מבוא
הורות טובה, מלווה במתח תמידי, הנוצר מתהליכי הגדילה וההתפתחות של הצאצאים .
הולד הרך, שמצטרף למשפחה גודל ועובר מינקות לילדות, לנערות, לבגרות ובכל שלב, ההורים נדרשים ללמוד מיומנויות חדשות, להרחיב את התודעה ואת דרכי ההתקשרות עם ילדיהם.
הורים לילדים עם קשיי קשב ריכוז והיפראקטיביות, נתקלים, לעיתים קרובות, באתגרי הורות, המעוררים אצלם, הצפה רגשית ובלבול רב .
במאמר ,אתאר, כיצד השימוש במילה הפרעה: "הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות", משפיעה על רגשות ודרכי מחשבה. רגשות ומחשבות משפיעות על ההתנהגות והתגובות האנושיות, באופן מודע ולא מודע.
במאמר אציג, בקווים כלליים, את התפתחות הקונפליקט בין ההורים לילדם, בעל קשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות, ברמה הרגשית , קוגניטיבית, התנהגותית ונפשית, מינקות לנערות .
בסוף המאמר, אציג תוכנית להתערבות בשם: "עץ הברית", שמטרתה, ללמד את ההורה סדרת פעולות במצבי קונפליקט הורה – ילד .
שיבוש או הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות
השימוש במילה "הפרעה" בהגדרת קשיי קשב וריכוז והיפראקטיביות עלולה לייצר מחשבות ורגשות שליליים:
הפרעה במובן פגיעה במהלך התקין של דברים, יכול לייצר אצל ההורים מחשבות על משהו מקולקל שיש לתקנו ורק כשנתקן אותו החיים יחזרו למסלולם.
הפרעה במובן של בעיה, עניין מסובך, שקשה למצוא לו מוצא או פתרון, יכול לייצר אצל ההורים רגשות של ייאוש וחוסר אונים.
הפרעה במובן של מפריע ולכן אם אסלק את הגורם המפריע הכול יחזור למקומו בשלום, יכול לייצר אצל ההורים, תהליכים של הכחשה והדחקה וקושי להתמודד עם המציאות כפי שהיא .
בפיזיקה הפרעה היא במובן שיבוש -שינוי קטן, שלמרות הימצאותו, ניתן להגיע לתוצאה טובה! באמצעות "קירובים" .
השימוש במילה שיבוש מייצר גבולות להפרעה ולא נותן לה לצבוע את כל אישיותו של הילד.
השימוש במילה שיבוש יכול לייצר תקווה אצל ההורים והבנה שלמרות הקושי והאתגר לגדל ילד או ילדה עם קשיי קשב ריכוז והיפר אקטיביות, באמצעות "קירובים", כלומר, התאמות מתאימות לבנם או ביתם, הם יגדלו לאנשים בוגרים ומאושרים בחייהם.
שלבי התפתחות הקונפליקט בין ההורים, לבנם או לביתם ,בעלי קשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות
| מנגנונים נפשיים של ההורים | מערכת יחסים הורה -ילד | מחשבות | רגשות | אתגר התפתחותי | שלב התפתחותי |
| הכחשה | קרבה – ריחוק | יגדל , יסתדר | תשישות , דאגה , חרדה | תינוק פעלתןאו תינוק בעל טמפרמנט "קשה מזג" | ינקות |
| הדחקה | מאבקי כוח | האם הילד לא בסדר האם אנחנו ההורים לא בסדר | בלבול , דאגה , חרדה | קשיי הסתגלות | ילדות -גן |
| עקרון המציאות | מאבקי כוח, פיצוי, | אפשר לתקן : אבחונים , תרופות , הוראה מתקנת | דאגה ,אשמה בושה ,כעס | קשיים חברתיים ולימודיים | ילדות -בית ספר יסודי |
| עקרון המציאות | מאבקי כוח, פיצוי , וויתור | אנחנו ההורים והילד שלנו זקוקים לעזרה -פנייה לטיפול נפשי | אשמה בושה כעס חוסר אונים דאגה אכזבה תסכול | קשיים חברתיים לימודיים וקשיים במערכת יחסים עם ההורים | נעורים |
משמעות הטבלה
מטרת הטבלה לתאר באופן כוללני את התפתחות הקונפליקט, בין הורים לילדים, המאובחנים כבעלי הפרעת קשב, ריכוז ו\או היפראקטיביות.
ילדים\ילדות, נערים \נערות ומבוגרים רבים מתמודדים עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות, כקבוצה יש להם מאפיינים דומים, הבאים לידי ביטוי, בהתנהגות, בתהליכי למידה ובמערכות יחסים. יחד עם זאת, כל אחד ואחת מהם, הוא עולם בפני עצמו, ייחודי ומיוחד.
אני מציעה לזכור דווקא את הייחודיות של האדם\ילד\נער, כי משם נגלה את הכוחות שלו, שלעיתים נעלמים תחת עומס הסימפטומים והמאמץ להתמודד איתם .
המנגנונים הנפשיים המתוארים בטבלה הם מנגנונים המצויים בכל אחד ואחת מאיתנו ותפקידם לעזור לנו להתמודד עם תכנים הגורמים לנו סבל רב.
מנגנונים נפשיים הם דינאמיים והם משתנים בהתאם לתהליך התבגרות של האדם, המפגש שלו עם המציאות , היכולת והמוטיבציה שלו ללמוד, להרחיב את התודעה ולקחת אחריות.
כל זוג הורים המביא ילד לעולם מצפה לילד בריא, שמח שיגדל ויתפתח בהתאם לאיזו תבנית, שקיימת בדמיונו, בהתאם לחוויות חייו, הניסיון שלו והמידע, שלמד או קיים ברשותו.
הורים המתמודדים עם תינוק "קשה מזג" נצמדים באופן טבעי לפנטזיה, לציפייה, שתיכף הכול יסתדר. מנגנון ההכחשה בשלב הזה מונע התמודדות עם רגשות של אכזבה, תסכול וצער ומאפשר תקווה וטיפול ברך הנולד, למרות הקושי. ככל שהזמן עובר והאתגרים בגידול הצאצא אינם חולפים, נכנס לפעילות מנגנון ההדחקה, שתפקידו להגן על ההורים מפני מחשבות מאתגרות כמו, משהו בילד אינו בסדר , אנחנו הורים לא טובים, זה לא מתאים לנו ילד כזה, הוא לא דומה לנו ולצד המחשבות עולים רגשות של אשמה, כעס, בושה, לפעמים אפילו דחייה וגועל, חוויה של קלקול, הם מקולקלים הילד מקולקל .
בתהליך בריא, המציאות תאלץ את ההורים להכיר באתגרים שלהם ושל ילדם, להתמודד, לשאול שאלות, לקרוא, לחקור, ללמוד ולחפש פתרונות למצב. בדרך כלל זהו השלב, שבו מתחילים אבחונים.
האבחונים מקילים על ההורים ,הנה, מישהו מגדיר את הסימפטומים של ילדם, מבין אותם ואת הקשיים איתם הם מתמודדים ותחושת האשמה שלהם מעט מתפוגגת. ההורים מבינים, שהם לא לבד ויש עוד הורים ילדים ומשפחות, שמתמודדות עם מצב דומה, שיש לכך שם ויש מה לעשות .
האבחונים גם מבלבלים מאוד, כי הם מתמקדים בילד ובהפרעה שלו!
בעקבות האבחון, ההורים מקבלים הצעות לטיפול בהפרעה של הילד כגון: טיפול רגשי, פעילות תנועתית, תזונה מותאמת, הוראה מתקנת ותרופות. ההורים בדרך כלל נרתמים למשימה ובונים לילדם מערכת חיצונית תומכת.
ההורים חווים הקלה-זה שלו לא שלנו.
הפיצול בין הילד למשפחתו, מתחיל ברגע זה, בחסות המערכת המאבחנת.
המשפחה הגרעינית היא מערכת מורכבת שכל חבריה קשורים זה בזה, לתמיד!
כל שינוי קטן ויומיומי משפיע על המשפחה הגרעינית : אימא נסעה לשבוע לחול לענייני עבודה, האח הקטן חולה, הרכב במוסך, על פי כמה וכמה שינויים משמעותיים כגון: אח חדש נולד והצטרף למשפחה, אבא התגייס למילואים, מעבר דירה וכו'
כאשר אחד מילדי המשפחה מאובחן בקשב, ריכוז ו\או היפראקטיביות, זה שלנו של כלל המשפחה. המשמעות היא, שהסביבה המשפחתית בעלת השפעה ניכרת על האופן בו האבחנה תשפיע על המציאות : האם האבחון יתקבל כהפרעה ויהווה אבן נגף בחיי המשפחה והילד המאובחן, או יישאר בגדר שיבוש ויאפשר לילד המאובחן לממש את הפוטנציאל שלו הן כילד והן כבוגר והמשפחה תישאר מקור לשייכות, אהבה וביטחון לכל חבריה.
מאבקי כוח
מאבקי כוח, במערכות יחסים, בין בני אדם באשר הם, היא תופעה נפוצה ומוכרת. מקורה של התופעה בקונפליקט האנושי, בין הצורך להיות שייך, להשתלב, להיות יחד, לבין הצורך להיות מובדל, ייחודי ונפרד מן האחרים.
מאבקי כוח בין הורים לילדים הם בעלי מאפיינים ייחודיים:
הקשר בין הצדדים הוא קשר דם, קרוב אינטימי ורב שנים.
הצדדים מתנהלים וחיים באותו מרחב.
קיים חוסר שוויון מובנה בין מעמד ההורה למעמד הילד.
למאבקי כוח יש תפקיד חשוב בתהליך ההתבגרות והנפרדות של הצאצא מהוריו.
המסקנה היא: מאבקי כוח הם חלק אינטגרלי של יחסים בתוך המשפחה. מאבקי כוח המתקיימים בתוך מעטפת של אהבה, כבוד, התחשבות והכרה בצרכים השונים של כל אחד מבני המשפחה, הם אלו המאפשרים לייצר את האיזון בין אחדות לנפרדות ומעודדים צמיחה והתבגרות של כל אחד מחברי המשפחה .
מאבקי כוח במשפחות עם ילד או ילדה המאובחנים עם קשיי קשב, ריכוז ו\או היפראקטיביות הם נפוצים מאוד שכן הן ההורים והן הילדים מתמודדים מידי יום ביומו עם משימות הדורשות סדר, ארגון, עקביות, עמידה בזמנים, האמורים להיות משימות שגרתיות וקלות לביצוע אך הלכה למעשה מהוות אתגר לכל אחד מן הצדדים.
משמעות המודל:
המחשבה ההגיונית משקפת את הציפייה שהילד יבצע "תיקון", שכן, אין ילד שאינו רוצה לעמוד בציפיות הוריו ולזכות בהערכתם לצד ההשקעה והאהבה של ההורים כלפיו.
העולם הפנימי או התת מודע לרוב אינו פועל על פי ההיגיון המחשבתי .
מאבקי הכוח מייצרים בחוויה הפנימית של הילד אמונה בסיסית של "אני לא טוב" . ההתנהגות החיצונית משרתת שוב ושוב את האמונה הזו ומחזקת אותה ,כלומר, ההתנגדויות ממשיכות.
ההורים פוגשים את ההתנהגות המתנגדת למרות כל השקעתם, התוצאה כרסום בתחושת המסוגלות ההורית ונוצרת חוויה פנימית "אני הורה לא טוב".
כדור השלג הולך ומתעצם ומכרסם ביחסים כל עוד החוויה הפנימית הן של ההורים והן של הילד היא שלילית.
מקונפליקט לברית
אוטומט סופי לא דטרמיניסטי הוא מודל מתמטי המאפשר בחירה בין מספר דרכי פעולה עבור קלט נתון, בניגוד לדרך הפעולה היחידה שלפיה פועל אוטומט דטרמיניסטי.
דֵּטֶרְמִינִיזְם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים.
המטרה לייצר אפשרות להורים לפעול אל מול הקלט, התגובה של הילד באופן גמיש, יצירתי ונכון לאותו הרגע, למרות ההיסטוריה במערכת היחסים.
שם הקוד: עץ הברית
מאת צביה לוי
תרפיה בהבעה ויצירה – תנועה
M.A.A.T
טיפול נפשי בילדים, בני נוער ומבוגרים , טיפול\הדרכה בהורות וטיפול דיאדי.
אם יש לכם שאלות נוספות או, אתם מעוניינים בתמיכה מקצועית , אתם מוזמנים ליצור קשר ואשמח לעזור(:
מייל: [email protected]